Ktouboth
Daf 35b
רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק אָמַר. מַעֲשֵׂה יָדַיִם בֵּינֵיהֶן. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. מַעֲשֵׂה יָדַיִים רְאוּיִין לִקָּדֵשׁ מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה. רִבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר אוֹמֵר. אֵין מַעֲשֵׂה יָדַיִם רְאוּיִם לִקָּדֵשׁ מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה. מָה שֶׁאִירַשׁ מֵאַבָּא (הַיּוֹם) מָכוּר לָךְ. מַה שֶׁאַעֲלֶה בִמְצוּדָתִי הַיּוֹם מָכוּר לָךְ. דְּבָרָיו קַייָמִין. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בְּלוֹוֶה לְתַכְרִיכֵי אָבִיו. וְהוּא שֶׁיְּהֵא חוֹלֶה אָבִיו אוֹ מְסוּכָּן. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. 35b וְהוּא שֶׁיְּהֵא מְצוּדָה פְרוּסָה בְפָנָיו. וָמַר רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אַף לְקוֹדֶשׁ לֹא קָֽדְשׁוּ. לָמָּה. מִפְּנֵי הַמַּחֲלוֹקֶת. רִבִּי מֵאִיר וְרִבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר. אוֹמְרִים. שַׁנְייָא הִיא הֶקְדֵּשׁ מְצוּדָה שֶׁאֵינָהּ מְצוּיָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי לְרִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא. נְהִיר דַּהֲוִיתוֹן אָֽמְרִין אַתְּ וְרִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. מָאן תַּנֵּי. הֶקְדֵּשׁ מְצוּדָה שֶׁאֵינָהּ מְצוּיָה. מַחֲלוֹקֶת רִבִּי מֵאִיר וְרִבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר. הָיוּ רַעְיוֹן רַעְיוֹן אִית לֵיהּ לְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ.
Traduction
R. Samuel b. Isaac dit qu’ils discutent la façon d’envisager (au point de vue légal) le travail de la femme: selon R. Meir, le mari peut dès l’abord consacrer le produit futur de ce travail manuel; selon R. Yohanan, le mari ne le peut pas (en raison de sa non-existence au moment de la consécration). Si quelqu’un dit à son prochain (248)''Tossefta à Baba Metsia ch 4; B, ib, 16'': ''que mon héritage de mon père en ce jour te soit vendu'', ou ''que le produit de ma chasse et de ma pêche en ce jour te soit vendu'', il sera un engagement valable en droit (tandis qu’il ne le serait pas si l’on vendait de tels produits futurs, sans désigner le jour). De même, dit R. Abahou au nom de R. Yohanan, si quelqu’un emprunte à son prochain de quoi préparer les vêtements funéraires pour son père, l’engagement est valable, pourvu qu’il s’agisse d’un père gravement malade, ou agonisant (ce qui démontre la nécessité des dits objets). R. Abahou au nom de R. Yohanan précisa aussi le cas de validité de la vente des produits futurs d’une chasse ou de la pêche du jour: c’est lorsque le filet est étendu devant celui qui énonce l’engagement. Toutefois, ajoute R. Abahou au nom du même, une promesse de ce genre afin de consacrer tes produits futurs au Temple n’a pas de valeur légale. Pourquoi cette distinction? Elle a lieu à cause de la discussion (précitée) entre R. Meir et R. Yohanan sur le point de savoir si la consécration d’objets non encore présents sera effective, ou non, et au point de vue de la consécration, on tient compte de ce que les produits futurs de la chasse ou de la pêche ne sont pas encore présents. R. Yossé dit à R. Jacob b. Aha: je me souviens vous avoir entendu dire à tous deux, à toi et à R. Jérémie au nom de R. Simon b. Lakish, qu’un avis n’admet pas la consécration faite d’avance de produits futurs, à l’instar des produits de chasse non encore présents, en raison de la discussion analogue entre R. Meir et R. Yohanan. Il faut donc croire qu’il y a 2 manières différentes d’expliquer, selon R. Simon b. Lakish, la discussion émise dans notre Mishna (ici, la discussion roulerait sur le point de savoir s’il est permis de consacrer d’avance des produits non encore prescrits; tandis que plus haut ils discuteraient sur l’attribution du reliquat des 5 selà remis à une femme par son mari).
Pnei Moshe non traduit
מעשה ידים ביניהון. כלומר השתא מסיק רבי שמואל למילתא דבהא פליגי אם הקדש חל משעה הראשונה על מעשה ידיה דהא ליתנהו בעולם ואינו דומה לשאר נכסיה ור''מ סבר ראוין הן לקדש משעה ראשונה לכשיבאו בעולם דאדם מקדיש דבר שלא בא לעולם ור''י הסנדלר ס''ל אין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם:
מה שאירש מאבא. תוספתא דב''מ ורישא הכי איתא התם מה שאירש מאבא מכור לך מה שתעלה מצודתי מכור לך לא אמר כלום מה שאירש מאבא היום מכור לך דבריו קיימין וכו' וכן הובאה בבבלי שנים אוחזין דף ט''ז:
מצודתי. של חיות ועופות ודגים:
לא אמר כלום. דאינו ברשותו אבל אם אמר היום דבריו קיימין וכדמוקי לה רבי יוחנן בלוה לצורך תכריכי אביו כגון שהיה אביו גוסס ותיקנו חכמים שיהיו דבריו קיימין משום כבוד אביו שלא לשהותו בבזיון וכן מפרש לה התם:
והוא שתהא מצודה. הא דאמרן מה שאעלה במצודתי היום דבריו קיימין דוקא שהמצודה פרושה בפניו לצוד בה וכמאן דבא לידו הוי:
אף לקודש לא קדשו. כלומר אף בזה שאמר היום ואפ''ה לקדש אם אמר מה שתעלה במצודתי היום קדש לא קדשו:
למה. בהקדש לא:
מפני המחלוקת ר''מ ור''י הסנדלר אומר. מפני שהוא מחלוקת דר''מ ור''י הסנדלר דאמר אין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם כדמפרש טעמא שנייא היא הקדש מצודה שאינה מצויה כלומר אע''ג דבמכירה מכור הוא התם משום כדי חייו הוא דתיקנו חכמים אבל בהקדש עשו כמצודה שאינה מצויה ואפילו הוא פרושה עכשיו מיהת אינה מצויה בידו ודבר שלא בא לעולם הוא:
נהיר. זכור אני שהיית אומר אתה ורבי ירמיה בשם ר''ל דמאן תנא דעשו בהקדש כמצודה שאינה מצויה והייתם אומרים הטעם משום דמחלוקת ר''מ ור''י הסנדלר הוא והלכה כר''י (בן) הסנדלר אלמא דר''ל מוקי לפלוגתייהו דר''מ ור''י הסנדלר דפליגי אם אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם והא לעיל לא מוקי ר''ל פלוגתייהו בהכי אלא במותר ומחיים הוא דפליגי כדפרישית:
הוי. ש''מ דיעון דיעון חלוקי דיעות הן ואמוראי נינהו אליבא דר''ל מר מוקי אליבא דר''ל פלוגתייהו דר''מ ור''י הסנדלר במותר מחיים ומר מוקי אליביה פלוגתייהו במקדיש דבר שלא בא לעולם. ודכוותה בריש יבמות:
Ktouboth
Daf 36a
משנה: אֵילּוּ מְלָאכוֹת שֶׁהָאִשָּׁה עוֹשָׂה לְבַעֲלָהּ טוֹחֶנֶת וְאוֹפָה וּמְכַבֶּסֶת מְבַשֶּׁלֶת וּמֵינִיקָה אֶת בְּנָהּ וּמַצַּעַת הַמִּיטָּה וְעוֹשָׂה בַצֶּמֶר. הִכְנִיסָה לוֹ שִׁפְחָה אַחַת לֹא טוֹחֶנֶת וְלֹא אוֹפָה וְלֹא מְכַבֶּסֶת. שְׁתַּיִם אֵינָהּ מֵינִיקָה אֶת בְּנָהּ. שָׁלֹשׁ אֵינָהּ מַצַּעַת אֶת הַמִּיטָּה וְאֵינָהּ עוֹשָׂה בַצֶּמֶר. אַרְבָּעָה יוֹשֶׁבֶת בַּקַּתֵּידְרָא. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אֲפִילוּ הִכְנִיסָה לוֹ מֵאָה שְׁפָחוֹת כּוֹפָהּ לַעֲשׂוֹת בַּצֶּמֶר שֶׁהַבַּטָּלָה מֵבִיאָה לִידֵי זִימָּה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. אַף הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ מִלַּעֲשׂוֹת מְלָאכָה יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתוּבָּה שֶׁהַבַּטָּלָה מְבִיאָה לִידֵי שִׁעֲמוּם.
Traduction
Voici les travaux que la femme doit faire pour le mari. Elle doit moudre, cuire le pain, blanchir le linge, faire la cuisine, donner le sein à son enfant, faire le lit du mari et travailler la laine. Si elle a fait entrer une servante (à sa disposition), elle n’est plus obligée de moudre, ni de cuire le pain, ni de blanchir le linge. Si elle a 2 servantes, elle n’est pas même obligée de faire la cuisine, ni de donner le sein à son enfant. Si elle en a 3, elle n’a plus besoin de faire le lit, ni de travailler à la laine. Si elle en a 4, elle peut rester assise dans son fauteuil (cathedra), et n’a plus besoin de rien faire. R. Eliézer dit: quand même elle aurait cent servantes à sa disposition, le mari peut exiger qu’elle travaille à la laine, car l’oisiveté amène de mauvaises pensées. R. Simon b. Gamliel dit: si le mari a prononcé le vœu que sa femme ne fera aucun travail, il est obligé de la répudier et de lui rendre son douaire, car l’oisiveté peut avoir pour effet l’aliénation mentale.
Pnei Moshe non traduit
מתני' טוחנת. ברחים של יד שהם קטנים ואם רחים גדולים הם מכינה כל צרכי הטחינה כגון נותנתו באפרכס וקולטת הקמח:
ואופה. פת:
ועושה בצמר. אבל בפשתן לא כדמפרש בגמ' מפני שמסריח את הפה ומשרבט השפתים:
הכניסה לו שפחה אחת. או נכסים כדי לקנות בהם שפחה אחת:
לא טוחנת וכו'. הא שארא עבדה משום דאמר לה קמי דידך מאן טרח:
שתים אינה מבשלת וכו'. הא שארא עבדה משום דאמר לה קמי אורחי ופרחי מאן טרח:
שלש אינה מצעת את המטה. הא שארא עבדה משום דאמר לה נפיש בני ביתא נפיש אורחי ופרחי:
יושבת בקתדרא. על כסא מנוחה ואינה הולכת בשליחותו ואף על פי כן מוזגת לו את הכוס ומצעת לו את מטתו ורוחצת לו פניו ידיו ורגליו שדברים אלו אין משתמשים בהם באשה אלא באשתו בלבד כדקאמר בגמרא:
שיעמום. שגעון. ופלוגתייהו דר''א ורבן שמעון בן גמליאל באשה שאינה בטלה אלא משחקת במיני צחוק דלידי זימה איכא לידי שיעמום ליכא שאין שיעמום אלא ביושב ותוהה ובטל לגמרי והלכה כרבי אליעזר:
הלכה: אֵילּוּ מְלָאכוֹת שֶׁהָאִשָּׁה עוֹשָׂה לְבַעֲלָהּ כול'. תַּנֵּי. שִׁבְעָא גוּפֵי מְלָאכוֹת מָנוּ וְהַשְּׁאָר לֹא צָֽרְכוּ חֲכָמִים לִמְנוֹתָן.
Traduction
On a enseigné (252)Tossefta à ce traité, ch 5: les sages ont seulement énuméré 7 travaux principaux, sans qu’ils aient jugé nécessaire d’indiquer le reste (en œuvres de détail).
Pnei Moshe non traduit
גמ' שבעה גופי מלאכות מנו. במתניתין שהם עיקר צרכי הבית והשאר דברים קטנים כגון מוזגת לו הכוס ונותנת תבן לפני בהמתו וכיוצא בהן כדאיתא בבבלי לא הצריכו חכמים למנותן:
רִבִּי יִרְמְיָה בְעָא. הַמַּקְדִּישׁ מַעֲשֵׂה יְדֵי עַבְדּוֹ וְהָיָה צַייָד מָהוּ. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. הַמַּקְדִּישׁ אֶת עַבְדּוֹ הוּא קוֹדֶשׁ וּמַעֲשֵׂה יָדָיו חוּלִין. מַעֲשֵׂה יְדֵי עַבְדּוֹ הוּא חוּלִין וּמַעֲשֵׂה יָדָיו הֶקְדֵּשׁ. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. הַקּוֹטֵעַ יְדֵי עַבְדּוֹ שֶׁלַּחֲבֵירוֹ רַבּוֹ נוֹטֵל נִזְקוֹ צַעֲרוֹ בּוֹשְׁתּוֹ וּפְגָמוֹ וַהֲלָהּ יֵצֵא וְיִתְפַּרְנֵס בַּצְּדָקָה. וְהָא תַנֵּי. הַמַּקְדִּישׁ אֶת עַבְדּוֹ יוֹצִא הוּא לְפַרְנָסָה מֵהוּ וְהַשְּׁאָר הֶקְדֵּשׁ. אָמַר רִבִּי בָּא בַּר מָמָל. 36a לֹא עַל דַּעְתּוֹ שֶׁיָּמוּת. [] יוֹתֵר מִן הָעֲבָדִים. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. הַקּוֹטֵעַ יְדֵי עַבְדּוֹ שֶׁלַּחֲבֵירוֹ רַבּוֹ נוֹטֵל נִזְקע צַעֲרוֹ בּוֹשְׁתּוֹ וּפְגָמוֹ וַהֲלָהּ יֵצֵא וְיִתְפַּרְנֵס מִן הַצְּדָקָה. רַבָּנִין דְּקַיסָרִין בְשֵׁם רִבִּי אָחָא. מְצוּוִּין יִשְׂרָאֵל לְפַרְנֵס קִיטָּעִין אֲפִילוּ עֲבָדִים. רִבִּי יוֹחָנָן כַּל מַה דַהֲוָה אֲכִיל יְהִיב לְעַבְדֵּיהּ. וַהֲוָה קְרֵי עֲלוֹהִי הֲלֹא בַבֶּטֶן עוֹשָׂנִי עוֹשֶׂהוּ וַיכוּנֶנּוּ בָּרֶחֶם אֶחָד.
Traduction
Si quelqu’un consacre d’avance le produit du travail de son esclave (249)Cf B, Gitin 38, et que celui-ci p. ex. chasse, quelle valeur aura cet engagement? On peut y répondre à l’aide de cet enseignement: Si quelqu’un consacre son esclave, celui-ci sera sacré (il est interdit d’en user jusqu’après rachat), mais l’œuvre de ses mains est profane; si au contraire son travail a été consacré, la personne même reste profane, et le produit seul du travail sera sacré. Mais n’a-t-on pas enseigné (250)Tossefta à Erakhin ch 3 - Le texte a ici une intervention, corrigée par le comment Pné-Mosché: ''Celui qui consacre le travail de son esclave au Temple pourra en tirer le produit nécessaire à la nourriture de celui-ci, et le reste sera sacré'', tandis que l’on vient de déclarer sacrés tous ses produits? On n’a jamais songé, répond R. Aba b. Mamal, à vouloir laisser périr cet esclave (faute de nourriture; sauf cette réserve, ses travaux seront faits au profit du culte). Mais puisque R. Ila dit au nom de R. Yohanan que la consécration faite de ses propres travaux est réversible sur le tout, et celle des travaux de l’esclave l’est seulement en partie, pourquoi ce dernier est-il autorisé à distraire de son labeur de quoi le nourrir, non le maître? -C’est que, répond R. Aha, les Israélites nourrissent plutôt l’homme libre (chargé de se suffire) que l’esclave. Mais R. Yohanan n’a-t-il pas dit (251)Baba (Qama 8, 4): que celui qui brise les mains de l’esclave d’autrui devra payer au maître de celui-ci le dommage causé, de plus pour la douleur, la cessation de travail, l’amoindrissement de valeur, tandis que l’esclave sortira et sera nourri par la charité publique; n’en résulte-t-il pas qu’elle nourrit aussi l’esclave? -Oui, répondent les rabbins de Césarée au nom de R. Aha, les Israélites sont tenus de nourrir les estropiés, même esclaves (parce qu’ils ne peuvent pas se suffire, non lorsqu’ils ne sont pas défectueux). R. Yohanan avait soin de donner à son esclave de tout ce qu’il mangeait (par humanité), et on lui appliqua ce verset (Jb 31, 15): Celui qui m’a créé dans le ventre ne l’a-t-il pas aussi créé? Le même l’a formé dans le sein maternel.
Pnei Moshe non traduit
מהו. שיהא ההקדש חל על מעשה ידיו וצייד דקאמר לאו דוקא אלא חד מכמה גווני נקט:
נישמעינה. לזה מן הדא ברייתא:
הוא קדש ומעשה ידיו חולין. שלא הקדיש אלא גופו ואסור ליהנות בו עד שיפדה:
ומעשה ידיו הקדש. ולקמיה פריך עלה:
אמר רבי יוחנן ל''ג הכא עד לקמן:
והא תני. בתוספתא דערכין וה''ג כמו שהוא שם המקדיש מעשה ידי עבדו יוצא הוא לפרנסה מתוכן והשאר קדש וכן הוא בפרק החובל וקשיא על הא דקתני לעיל מעשה ידיו הקדש והא הכא השאר הקדש הוא דקאמר:
אמר רבי אבא בר ממל לא על דעתו שימות. כלומר בודאי יוציא היא לפרנסה ממעשה ידיו והא דקאמר לעיל מעשה ידיו הקדש לאו דוקא כל מעשה ידיו אלא השאר מה שנשאר יותר מכדי פרנסתו דלא תעלה על הדעת שימות העבד שהרי רבו אינו מפרנסו שהקדיש מעשה ידיו וצריך הוא להתפרנס ממעשה ידי עצמו והנשאר הוא הקדש:
יותר מן העבדים. חסר כאן וגרסינן כמו דגריס בפרק החובל בהאי תלמודא ר' הילא בשום רבי יוחנן המקדיש מעשה ידי עצמו כולן קדש וחזר ותנא המקדיש מעשה ידי עבדו יוציא לו מהן פרנסתו והשאר קודש. הכא את אמר השאר הקדש והכא את אמר כולו קודש אמר רבי אחא מצווים ישראל לפרנס בני חורין יותר מן העבדים לא כן אמר רבי יוחנן כו' ע''כ. כלומר דמקשי מ''ט במקדיש מעשה ידי עצמו שאין מוציאין לו לפרנסה מהן ובמקדיש מעשה ידי עבדו קאמרת שמוציאין ומשני רבי אחא דמצווין ישראל לפרנס בני חורין יותר מהעבדים והוא בעצמו ימצא במה להתפרנס מאחרים שיתנו לו אבל העבד לא ימצא במה להתפרנס ולפיכך מוציאין לו לפרנסה ממעשה ידיו:
ופריך לא כן אמר רבי יוחנן הקוטע ידי עבדו של חבירו רבו נוטל הכל נזקו וכו' וכן דמי שבתו שמתבטל ממלאכתו והלה העבד יצא ויתפרנס מן הצדקה אלמא אפילו העבדים מתפרנסין מהצדקה וקשיא להא דקאמר דאין בני ישראל מצווין לפרנס העבדים:
קוטעין. שאני עבד קיטע דאין יכול להתפרנס בעצמו ומצווין ישראל לפרנס קיטעין אפילו עבדים יותר מן השלימין:
מן כל מה דהוה אכיל. בעצמו היה נותן גם לעבדו ע''ש מדת רחמנות וקרא עליו מקרא הזה הלא בבטן וגו'. ובהחובל שם גריס להא לקושיא על דלעיל והא רבי יוחנן אכל קופד ויהיב לעבדיה שתי חמר ויהב לעבדיה והוה קרי וכו'. אלמא דמפרנסין אפי' עבדים שלימין ומשני תמן במדת הדין ברם הכא במדת רחמים. דרבי יוחנן לא היה נוהג כן מן הדין אלא במדת רחמים:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source